החלטה בתיק ת"א 172876-09

מבוא

1.      לפניי, תביעת התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, בתאונות שאירעו האחת ביום 22.12.05 (להלן:" התאונה הראשונה") והשניה ביום 9.2.07 (להלן: " התאונה השניה", התאונה הראשונה והתאונה השניה תקראנה יחדיו להלן: "התאונות"). התאונות הינן "תאונות דרכים" כמשמען ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן :"החוק").

2.      בהחלטתי מיום 10.12.09 הוריתי על מינויו של ד"ר יהודה דוד כמומחה רפואי מטעם בית המשפט לבדיקת התובע בגין התאונות. בחוות דעתו מיום 8.8.10 קבע המומחה כי לא נותרה לתובע נכות לצמיתות בגין התאונות. המומחה קבע כי מגבלותיו הינן בגין מצב רפואי קודם וזאת נוכח עברו הרפואי המשמעותי של התובע שכלל, בין היתר, שני ניתוחים בע"ש צווארי, האחד בשנת 2003 והשני בשנת 2004 והתיעוד הרפואי שעמד בפניו, לרבות ממצאי בדיקות הדמיה.

המומחה הוסיף וקבע כי לא מצא כל תלונה חדשה או ממצאים קליניים שלא היו קיימים לפני התאונות נשוא התביעה וכי על כן אין מקום לקביעת נכות בגינן.

3.      במכתב מיום 27.6.10 התבקש המומחה ע"י התובע להשיב לשאלות הבהרה שנשאלו. בעקבותיהן השיב המומחה במכתבו מיום 9.8.10 כי נכותו הכוללת של התובע בגין ע"ש צווארי הינה בשיעור של 30% ובגין מגבלותיו בע"ש מותני- 10%.

4.      בהמשך, מבלי שנתבקשה ונתקבלה רשות בית המשפט, שב ופנה ב"כ התובע למומחה במכתב מיום 29.9.10 לשאלות הבהרה נוספות להן צירף פרוטוקולים ודוחות של ועדות רפואיות במוסד לביטוח לאומי- תחום נפגעי עבודה (להלן:" דוחות הועדות") בהם נקבעה לתובע בגין ע"ש צווארי נכות צמיתה בשיעור של 20% כאשר 10% יוחסו ל"תאונת דרכים" מיום 27.7.03 (להלן:" התאונה הקודמת").

5.      בתגובה, התבקש המומחה ע"י ב"כ הנתבעת 2 (להלן:" הנתבעת") לא להשיב לשאלת ההבהרה עד להחלטת בית המשפט. משהנתבעות לא הגישו בקשה לבית המשפט להורות למומחה שלא להשיב לשאלות הגיש התובע ביום 1.11.10 בקשה להורות למומחה להשיב עליהן. בעקבות זאת נתנו ע"י בית המשפט מספר החלטות ביניים תוך שבית המשפט מבקש מב"כ התובע, עוד בטרם התבקשו הנתבעות להשיב לבקשתו, להבהיר את טעמיו וכן התבקש למסור פרטים בדבר מהלכי התובע בכל הנוגע לתאונה הקודמת.

6.      אפרט להלן את העובדות הנדרשות לצורך הכרעה בבקשה להורות למומחה להשיב לשאלות ההבהרה:

·        התאונה הקודמת ארעה ביום 27.7.03;

·        התאונה הראשונה ארעה ביום 22.12.05;

·        התאונה השניה ארעה ביום 9.2.07;

·        שלושת התאונות הינן "תאונות דרכים" כמשמען בחוק;

·        לערך במחצית השניה של שנת 2005 נבדק התובע בגין התאונה הקודמת ע"י ועדה רפואית במל"ל. התובע הגיש ערעור על ההחלטה וזה נדון לפני הועדה הרפואית לעררים אשר בהחלטתה מיום 7.12.06 קבעה לתובע נכות בשיעור של 20% לפי ס' 37 (5) (ב) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות מעבודה) תשט"ו-1956 (להלן :"התקנות") בגין הגבלה בינונית בתנועות ע"ש צווארי. מחצית מהנכות שויכה לתאונה הקודמת ומחציתה הנוספת בגין מצב רפואי קודם לתאונה הקודמת. משכך, נקבעה לתובע בגין התאונה הקודמת נכות לצמיתות בשיעור של 10% לפי ס' 34 (ב) ל תקנות;

·        ביום 27.2.07 הגיש התובע תביעה לבית משפט השלום ברמלה (ת"א 1950/07) בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה הקודמת וכן בגין תאונה נוספת שארעה לו ביום 6.3.03, (עוד קודם לתאונה הקודמת), ואשר בגינה נקבע ע"י ועדה רפואית נפרדת במל"ל כי לא נותרה לו נכות לצמיתות. התובע נסמך בתביעתו על קביעת הועדה הרפואית לעררים;

·        התביעה בגין התאונות הוגשה ביום 23.6.09.

·        תצהיר הבריאות שצורף לכתב תביעתו נשוא דיון זה נחתם עוד ביום 1.10.07 ובו פירט התובע את התאונה הקודמת ושלוש תאונות נוספות שבכולן נפגע, בין היתר, בצווארו.

·        ביום 11.10.09 ניתן פסק-דין בתביעה בגין התאונה הקודמת. עותק פסק הדין צורף לתחשיב התובע (נספח ה'). התובע טען להפסדי הכנסה על בסיס השוואה בין משכורתו לפני התאונה הקודמת לבין הכנסותיו לאחריהן, לרבות ביחס לעבודתו כנהג מונית לאחר קרות התאונה הראשונה.

תמצית טענות התובע

7.      אביא להלן את תמצית טענות התובע: